נפגעי גזזת – מדוע ממשלת מרוקו לא מעבירה רשימות של נפגעים אשר טופלו בחו"ל?

נפגעי גזזת – מדוע ממשלת מרוקו לא מעבירה רשימות של נפגעים אשר טופלו בחו"ל?

נפגעי גזזת – מדוע ממשלת מרוקו לא מעבירה רשימות של נפגעים אשר טופלו בחו"ל?


קשה לא להבחין שהאוכלוסייה העיקרית של נפגעי הגזזת הם יוצאי מדינות צפון אפריקה ומדינות ערב שעלו ארצה בשנות ה-50. רובם עברו את הטיפולים בהקרנות כתנאי עלייה לארץ ישראל ע"י הסוכנות היהודית, לרוב בערים במרכזיות קזבלנקה, מרקש, רבאט ועוד. מהמפורסמים שבהם הם בית חולים לוזה וסופי שבקזבלנקה, אשר היו צמודים לבית הספר אליאנס, בו למדו רוב היהודים.

הטיפולים כללו מסכת ייסורים קשה מאוד, שהחלה בגילוח הקרקפת לבנים ולבנות, דבר שהוביל לנזקים קשים בדימוי העצמי בהמשך החיים ולהפיכת מטרה נוחה להתעללות בקרב הילדים והחברה בשל הקרחת המכוערת והמשפילה. חלק מהנפגעים, שכיום אינם יודעים קרוא וכתוב, מספרים שהפסיקו ללכת לבית הספר בשל החשש הכבד מהלעג, הבוז וההתעללות מצד הילדים באותה תקופה.
לאחר גילוח השיער, מרחו שעווה חמה והסירו את השיער בבת אחת, כפי שהיום מסירות נשים שיער מיותר ברגליים. המחשבה המזעזעת על הסרת שיער בצורה כה קשה לילדים בגילאי שנתיים עד 14 היא קשה מאוד. הנפגעים מספרים שהאחיות היו תופסות את ראשם בין הרגליים על מנת שלא יזוזו.
בשלב השלישי הסירו באמצעות פינצטה שאריות של שיער שלא הוסר באמצעות השעווה, כל זאת על רקע הבכי והצרחות של ילדים שהופרדו מהוריהם ונלקחו "לגיהינום", כפי שהם מתארים.
השלב הרביעי והקשה ביותר לטווח הארוך היה הקרנת הקרקפת במינון של קרינה פי 600 מהתקן הנהוג היום. החשיפה לקרינה כה גבוהה היא שהובילה להתפתחותם של גידולים סרטניים ממאירים וגידולים שפירים במוח (מהשכיחים ביותר הם BCC בעור הקרקפת, מנינגיומה, אדנומה וגידולים נוספים).
הנפגעים מספרים שהיו נלקחים מבית הספר ללא הודעה מוקדמת מההורים ועוברים את הטיפולים הקשים בהקרנות כנגד מחלת הגזזת.

הנושא הועלה ע"י לוביסטים לכנסת במשך השנים ובשנת 1994 חוקק חוק פיצוי נפגעי הגזזת, אשר מכיר גם במי שעברו את הטיפולים בהקרנות בחו"ל כתנאי עלייה לארץ ישראל.

בידי שלטונות מרוקו רישומים מדויקים של כל הנפגעים אשר עברו את הטיפולים בהקרנות כנגד מחלת הגזזת. ידוע שממשלת ישראל עשתה רבות על מנת לשים את ידה על הרשימות הללו, אשר היו מסייעות למרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת להכיר ביתר קלות ולהוכיח מי האנשים שעברו את הטיפולים בהקרנות כנגד מחלת הגזזת.

נשאלת השאלה מדוע סירבה ממשלת מרוקו להעביר את הרישומים לישראל, במיוחד לאור העובדה כי היחסים בשנות ה-90 בין שתי המדינות הגיעו לשיא והיו יחסים ידידותיים ביותר. ובכן, כפי הנראה התשובה בגוף המאמר. היום מבינים בכל העולם שהטיפולים בהקרנות כנגד מחלת הגזזת היו פשע! גם משפחת המלוכה והשלטונות במרוקו מבינים זאת כיום.

כנראה שלעולם לא נהיה בטוחים, כיוון ששלטונות מרוקו לא החזירו אף פעם תשובה ברורה בנושא, אך בהחלט ניתן וסביר להניח כי מדובר בחשש של ממשלת מרוקו מקבלת תביעות אזרחיות כנגדה בגין השותפות שלה "בפשע ביצוע ההקרנות" כנגד ילדים ואזרחים יהודים כתנאי עלייה לארץ ישראל בשנות ה-50 וה-60.

קישור למאמר שפורסם